<h1>תמים דעים להראב"ד סימן ק"ו</h1>
<h2>דף נט:</h2>
הוראה למעשה זהו כלל כל היין ישראל שנגע בו גוי בידו או ע"י דבר אחר אם יש באותו יין קיתון של מים שהמים מרובים ויש בהם ששים חלקים כשיעור מגע היין שנגע בו הגוי שיוכלו המים לבטל את מגעו הכל מותר בשתיה דהכי אמרי' בגמרא מין ומינו ודבר אחר סלק את מינו וכו' כלומר רואים את יין של היתר כאלו אינו שם בכלי והמים משערים אם יש בהם ששים ובטלו מגעו של גוי שהוא דבר מועט ויהיה הכל מותר אפילו בשתיה דהכי קתני כדתניא יין במים בנותן טעם דהיינו ששים וכן אם הוציא ישראל יין מחבית גדולה לתוך כלי של גוי אפילו יש בו יין נסך כל מה שנאסר בחבית מותר בשתיה אם יש בחבית קיתון של מים תחלה מפני שהמים מבטלים מגע וכל שכן נצוק אבל אם החזיר הגוי הברזא בכלי או הניח אצבעו בנקב הכלי והפסיק היין מלהוציא ואין מים בכלי כל היין אסור בשתיה ומותר בהנאה כך כתב הרב שלמה במעשה דברזא. והרב ר' משה בר מימון ז"ל (בפי"ב מהמ"א) כתב עד ברזא אסור בהנאה מכאן ואילך מותר בשתיה והרב ר' אברהם בר' דוד ז"ל מפרש ובשם הרב רבו ר' משה ב"ר יוסף ז"ל עד ברזא אסור בשתיה. ואידך שרי אפילו בשתיה.
